<h1>שבלי הלקט סימן פ"ו</h1>
<h2>דף מב:</h2>
ואם ראוי לתת מלח או תבלין בתבשיל בשבת, בין בכלי ראשון בין בכלי שיני, תשובה זו מצאתי בשם הר' שמחה משפירא זצ"ל על המלח שנתנו ביורה מרותחת במאד בשבת איני רואה בה טעם לאיסור, לא מטעם דהוה ליה דבר שיש לו מתירין ולא מטעם שאור ותבלין דלטעמא עבידי, דאע"ג דלטעמא עבידי, היכא דלא יהבי טעם בטלי כשאר איסורי, כדמוכח בפרק גיד הנשה [חולין צ"ט ע"ב], שאור שלחיטין שנפל לתוך עיסת חיטין כול', אילו היה בו לעלות באחד ומאה היה בטל אילו לא היה בו כדי להחמיץ. וכל זה וזה גורם, כך הוא. שאור שלחולין ושלתרומה שנפלו בתוך העיסה ונצטרפו וחימצו דקיימא לן זה וזה גורם מותר. ואין לך זה וזה גורם גדול מזה, דמסתמא נמלח בערב שבת אבל לא נמלח כל צורכו. ומטעם דבר שיש לו מתירין אין נראה לאוסרו, שהרי נתבשל קודם שנעשה איסור על ידי בישול, כרב נחמן דהוא בתרא, דאמר [שבת מ"ב ע"ב] צריך מילחא בישולא כי בישרא דתורא. ואפילו בכלי ראשון לא בשלא. ומשעה שנימוח נתבטל, דמלח שלנו מלח רכה היא ומתבטלת בקדירה, כדאיתא בפרק משילין [ביצה ל"ט ע"א]. ומה שכתבת מביטול איסור לכתחילה אינו עניין לכאן, שהרי קודם היה היתר ועל ידי תערובת אוסרו. ומה שכתבת לא ידענא אם דווקא גבי אמירת גוי גזרו בכדי שיעשו, והא ההיא דפרק קמא דשבת [שבת י"ח ע"ב], לא תמלא אשה קדירה עססיות וכול', כיוצא בו לא ימלא נחתום חבית שלמים וכול', ותני בהו, ואם עשה כן למוצאי שבת אסור בכדי שיעשו, ולא מיירו בגוי. ומפרש בירושלמי דפרק ב' דתרומות [ה"ג], מכיון שאתה אומר המתן למוצאי שבת בכדי שיעשו כמי שלא נהנה מחמת שבת כלום. ותבלין אסור ליתן בכלי ראשון אבל בכלי שיני מותר, דתנן [שבת מ"ב ע"א] האילפס והקדירה שהעבירו מרותחין לא יתן לתוכן תבלין. אבל הוא נותן לתוך הקערה, או לתוך התמחוי ר' יהודה אומר לכל הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר. והילכתא כתנא קמא. ירושלמי [שבת פ"ג ה"ג] מהו ליתן תבלין מלמטה ולערות עליהן מלמעלה. ר' יונה אסר, עירוי ככלי ראשון הוא. חייליה דר' יונה מן הדא אחד שבישל בו ואחד שעירה לתוכו רותח. אמר ר' יסה תמן כלי חרש שבולע. היתיב ר' יוסי בר' בון, דהא תני אף בכלי נחשת כן, אית לך למימר דכלי נחשת בולע הא למדת דתבלין בכלי ראשון אסור, בכלי שיני מותר. ודווקא לערות תחילה התבשיל ואחר כך ליתן עליהן התבלין, אבל לערות עליהן מלמעלה אסור. מיהו צריך עיון על הכרכום אם יש לחוש עליו משום צובע. ולפי דברי בעל היריאים, דאמר אין דרך צביעה באוכלין, מותר. וזהו לשון היריאים ראוי לבר ישראל שאוכל תותים או שאר פירות הצובעים כגון צראסי וזולתן שיזהר שלא יגע בידים צבועות בבגדיו או במפה, דהוה ליה תולדת צובע. וכן אם יצא דם מהמכה אסור לתת עליה בגד בין מצמר בין מפשתן. אבל אם צובע פיתו במשקה הפירות לית לן בה, דאין דרך צביעה באוכלין. ועוד כתב אין בישול אחר בישול אבל יש בישול אחר צלי, ויש צלי אחר בישול. ויש דבר המתבשל אפילו בכלי שיני. הלכך יזהר אדם שלא ליתן פת אפויה בשבת אף בכלי שיני במקום שהיד סולדת בו. וגם המבושל לא יתן כמו כן אצל האש בחום גדול שהיד סולדת בו. ואם עשה כן חילל השבת, וחוששני לו מחטאת וסקילה.
